מצליחה בדרכה // החופש להיות את בקריירה
כמה פעמים יצא לנו להפגש עם אנשים חדשים ולהשיב על השאלה - ״אז מה אתם עושים בחיים?״, זה פוגש אותנו בדייט, בין חברים, במשפחה וגם בסביבת העבודה.
החברה שלנו תופסת ״הצלחה״ ו״הגשמת חלומות״ כמושגים הקשורים לקריירה וכסף, האומנם?
במאי 2020, כחלק מעבודתי ב״ספרי ניב״, עיצבתי ספר נפלא לאישה מקסימה, יעל יצחקי, שאספה וליקטה סיפורים קצרים על נשים מעוררות השראה אשר כל אחת ואחת הצליחה בדרכה שלה. האם יש בסיפורן דרך פעולה שהיינו רוצות לנסות בעצמנו? למה אנחנו זקוקות כדי להיות מסופקות מהחיים שלנו ולהצליח בדרכנו?
לפני כשלוש שנים, זכיתי להשתתף בערב פתיחת מעבדה ע״ש אהרון קלוג באוניברסיטת קיימברידג׳, אנגליה. בעודי משוטטת בין שלל האנשים המדברים באנגלית בתיבול בריטית במגרש שהוא ממש לא הכוס תה שלי, ניגש אליי אחד הפרופסורים, מטר תשעים, מרכיב משקפיים ע״ע סטיב ארקל, בעל שיער שיבה בחמישים גוונים של אפור ושאל לשמי. לאחר שעניתי לו ששמי נטלי קלוג ואני נשואה לנכד של אהרון, הוא ניגש לשאלתו השניה בשיחת ההיכרות הקצרצרה שלנו והיא - ״אז על איזה נושא היתה התזה שלך?״ באותו הרגע, יכלתי להכנס בתוך עצמי ולענות לו בטון מתנצל שכזה, שאני ממש לא מהתחום ועדיין לא הגעתי לשלב התזה בחיי, אבל נזכרתי בשניה אחת שאני גאה ושלמה במה שאני עושה ועל הדרך שעברתי, אז עניתי לו - ״אני מעצבת גרפית, יש לי סטודיו עצמאי, ואני עושה רק מה שמעניין אותי״. באנגלית זה נשמע יותר טוב. בהמשך גם סיפרתי לו, שאת פרויקט הגמר שלי עשיתי במחקר אישי ורגשי על שוק קמדן טאון בלונדון.
הוא שתק. הינהן בראשו, עד כדי כך שהיה צריך להדק את משקפיו על גשר אפו, ולבסוף אמר לי - ״כל הכבוד, משפחה של מוצלחים״.
אשכרה, הוא שייך את ההצלחה שלי לשם המשפחה שלי. אותו קיבלתי מהנישואין בכלל.
בספרה של יעל יצחקי, מצליחה בדרכה, היא מתארת בפרק הפתיחה חוויה שמאוד תפסה לי את תשומת הלב - בסדנת ניהול ברוח בודהיסטית שהיא עברה, היא מתארת מצב שבו כל חבריי הסדנא נתבקשו להציג את עצמם בשמם הפרטי בלבד, ללא שם משפחה וללא עיסוק, עד לסיום הסדנא שאורכה היה כשלושה חודשים.
האי-ידיעה הזו, איפשרה להתנהל ממקום של שווין, מקום שבו כולם וכולן בני אדם עם רצונות, קשיים ותקוות. בלי סטריאוטיפים ובלי צורך להרשים.
פשוט להיות את.ה עצמך, פשוט להיות אני.
הספר מציג את סיפוריהן האישיים של עשרים ושתיים נשים הבאות מרקעים שונים או נמצאות בשלבים שונים בחייהן בתחומים מגוונים: ילידות הארץ ועולות ותיקות, נשים שמאז ומעולם ידעו מה ירצו לעשות לצד נשים שנסיבות חייהן הובילו אותן למה שהן עושות היום; נשים המנהלות קריירה תובענית, נשים שיוצאות ליום עבודה באהבה ומרוצות מעשייתן בדיוק כפי שהיא, והסולם שעליו הן מטפסות הוא אך ורק הסולם הפנימי שלהן; וגם נשים מתנדבות, שנותנות לזולת מזמנן ומהידע שלהן מבוקר עד ערב במסירות אין קץ, ללא תגמול כספי.
מכיוון שזהו ספר על נשים וקריירות, מצוין עיסוקה של כל אישה בתחילת כל ריאיון, אך העניין האמיתי נמצא מעבר לכותרת, ברבדים העמוקים של סיפורה של כל אישה.
אחד הסיפורים שממש הזדהתי עימו, היה סיפורה של נטלי בן זאב, המספרת שמאז שהיא ילדה קטנה היא רצתה לגור בכפר ולהיות מוקפת חיות. היא מתארת את המפגש הראשון שלה עם סוס ואת חוית הרכיבה הראשונה עד הקמת חווה טיפולית משלה בגבעת ניל״י. במילים שלה היא מתארת את התקשורת המיוחדת שיש עם הסוס - ״אפשר לקרוא לזה אינטליגנציה רגשית, יכולת תקשורת מפותחת, נדיבות, טוב לב וחוסר שיפוטיות – ויכול להיות שזוהי השונוּת הטבועה עמוק בנפשם. הם מקבלים ללא כל שיפוטיות או ביקורת גם את האדם השונה, ולכן מתאימים כל כך לטיפול באנשים בעלי צרכים מיוחדים. הם בוחנים אותנו כפי שהם בוחנים סוס חדש שמגיע לחבורה, וכל מה שהם מבקשים מאיתנו הוא שנהיה איתם, כאן ועכשיו, עם כל מה שזה אומר עבורנו... הסוסים לימדו אותי על עצמי, ועדיין מלמדים, לא פחות מכפי שלימדו אותי על עצמם. למדתי על חמלה עצמית, על היכולת שלנו לסלוח לעצמנו, פחות לבקר, לקבל את השונה״.
הזדהתי עם הסיפור שלה, כי החלום הזה יחד עם התשוקה שלה לבעלי חיים באופן דומה, היה נטוע גם בי, בדיעבד, אבל בהקשר של תחום האומנות והעיצוב. מהשנים המוקדמות של חיי, אני זוכרת את עצמי רק מציירת ומביטה על החיים בצורה ויזואלית. התיאור הכל כך יפה שלה לאופי של סוס ואיך אנחנו, כבני אדם, צריכים לקחת מהם השראה - היה מרגש כל כך, מדוייק ונכון.
אנחנו צריכים.ות לשאול את עצמנו, איך אנחנו מקבלים את האחר.ת מאיתנו - לכל אחד ואחת יש סיפור הצלחה שונה ואין זה אומר שזה חייב להיות קשור בכסף, גם להציג את עצמך כאמא או להציג את עצמך כאבא, זה עולם ומלואו. הורות זה מקצוע. הספר לכל אורכו, מרגש, מעורר השראה וגאווה שיש בנינו נשים כאלו ואף ישנן עוד הרבה. אלו סיפורים הנוגעים לכל אחת מאיתנו. כל אחת מאיתנו היא סיפור הצלחה אם זה במה שהגיעה בחייה או מה שהיא חולמת עוד להגשים ולהגיע.
כל הדרך עלינו להיות חדורות מטרה להגשמה ולהשאר נאמנות לעצמנו ולקול הפנימי שבנו. זה הכי שלם שלנו. הכי מדוייק לנו.
היתה לי הזכות להכיר את יעל, מחברת הספר. היה לי הכבוד לעצב ולעמד את הספר שלה ולקחת חלק מהצגת ויציאת הסיפורים של הנשים האלו לאויר העולם.
ד"ר יעל יצחקי היא פסיכולוגית חברתית וד"ר לניהול, מייסדת ומנכ"לית עמותת נטע - המרכז לפיתוח קריירה. עמותת נטע נותנת יעוץ תעסוקתי לנשים, מקנה כלים להתפתחות בעולם העבודה ופועלת ליצור תרבות ניהול המקדמת הוגנות מגדרית.
אז מה אתם.ן עושים בחיים? האם אנחנו צריכים.ות להתנצל כאשר שואלים מה למדנו בתואר הראשון? אם בכלל? האם אמא המחליטה להקדיש את עצמה לילדים שלה - צריכה להתנצל ששואלים אותה במה היא עובדת?
האם אנחנו מרגישים סיפוק פנימי בנינו לבין עצמנו בלי הקולות והרעשים מסביב? האם יש בכם את החופש להיות פשוט אתם.ן בקריירה שבחרתם.ן לעצמכם.ן?
לינק לרכישת הספר כאן
הוצאה לאור: ספרי ניב
מעוניינים.ות לעצב את הספר שלכם.ן ולהוציא אותו לאור? בשביל זה אני פה
מוזמנים.ות ליצור איתי קשר כאן
אני מזמינה אתכם להרשם לניוזלייטר שלי כאן