איך בוחרים מעצבת לספר? מה לבדוק בתיק העבודות, ולמה זה לא עניין של טעם
עודכן: 31 באוק׳
תשובה בקצרה
תיק עבודות יפה מראה לכם איך נראה עמוד אחד. הוא לא מראה לכם אם הספר יחזיק מעמד לאורך מאתיים עמודים, ואם יהיה ברור מה עושים כשנוסף פרק, כשהכותרת ארוכה מהצפוי, או כשבית הדפוס מבקש שינוי בפורמט. מה שמחזיק ספר הוא לא העמוד היפה, הוא המערכת שמאחוריו: ההחלטה מה קורה בכל מקרה שחוזר על עצמו. לכן השאלה שכדאי לשאול מעצבת היא לא ״יש לך משהו דומה״, אלא ״תראי לי פרויקט שגדל, ותסבירי לי מה החזיק אותו״.
למה תיק עבודות יפה הוא לא תשובה
רוב הסופרים שפונים אלי מגיעים אחרי שעברו על כמה תיקי עבודות. הם מראים לי צילום מסך ואומרים ״זה מוצא חן בעיני״. זו נקודת פתיחה לגיטימית לגמרי, והיא גם לא עוזרת כמעט בכלום.
הסיבה פשוטה. צילום של עמוד אחד מראה שהמעצבת יודעת לסדר עמוד אחד. ספר הוא לא עמוד אחד. הוא מאה וחמישים עמודים שצריכים להתנהג אותו דבר כשהם עוברים דרך פתיחת פרק, דרך ציטוט ארוך, דרך הערת שוליים, דרך תמונה שהגיעה ברזולוציה נמוכה, ודרך סבב הגהה שמוסיף שתי שורות בדיוק במקום הכי לא נוח.
ההבדל בין עיצוב שמחזיק לעיצוב שמתפרק הוא לא הטעם. הוא אם מישהו טרח להחליט מראש מה קורה בכל אחד מהמקרים האלה. אם רוצים את ההבחנה הזו בפירוט, כתבתי עליה בנפרד בפוסט מה ההבדל בין עימוד לעיצוב ספר.
מה באמת מחזיק ספר: החוק, לא העמוד
אני מנסחת את זה לעצמי כך: מה שאני מעצבת הוא לא האובייקט, הוא החוק.
החוק הוא מה שקובע איך מתנהג כל דבר שחוזר על עצמו. כמה אוויר יש מעל פתיחת פרק. מה גודל הטקסט ביחס לרוחב השורה. איפה יושב מספר העמוד, ומה קורה לו בעמוד שמתחיל פרק. איזה משקל מקבל ציטוט, ואיזה מקבלת הערה. ברגע שהחוק ברור, אפשר להוסיף פרק בלי לעצב אותו מחדש, ואפשר למסור את הקובץ למישהו אחר והוא ידע מה לעשות.
זו בדיוק הנקודה שבה ספר, מיתוג וחלל תערוכה מתגלים כאותה עבודה בשלושה גדלים. בשלושתם מישהו הולך להוסיף פריט אחרי שסיימתי, ובשלושתם השאלה היחידה שמשנה היא אם ההוספה תיראה כמו חלק מהדבר או כמו טלאי.
ארבע השאלות שאני סוגרת לפני שאני מתחילה לעצב
זה נכון לכל פרויקט שאני לוקחת, בלי קשר לסוג שלו:
מי הקורא, ובאיזה מצב הוא פוגש את זה. בספר עיון זה אדם שקורא ברצף. במיתוג זה אדם שחולף על פני מדף. בחלל זה אדם שהולך.
מה חוזר על עצמו. פרק, אריזה, שלט. כל דבר שמופיע יותר מפעם אחת צריך חוק, לא החלטה נקודתית.
מה קורה כשזה גדל. פרק שמיני, אריזה שלושים ואחת, סיפור שבעים ותשע. אם התשובה היא ״נחשוב אז״, המערכת לא קיימת.
מי מבצע את זה אחרי. מגיהה, בית דפוס, יצרן אריזות, קבלן שילוט. אם הם לא יכולים לקרוא את ההחלטות שלי מתוך הקובץ, ההחלטות לא שרדו.
ארבע השאלות האלה הן גם מה שאני ממליצה לכם לשאול כל מעצבת שאתם שוקלים, ובעצם כל איש מקצוע שסוגרים איתו לספר. לא כדי לבחון אותה, אלא כי התשובות שלה מספרות לכם אם היא חושבת על ספר או על תמונה.
שלושה סוגי פרויקטים, אותו מנגנון
שתים עשרה שנה אני עושה שלושה סוגי פרויקטים, ובכל אחד מהם המנגנון עובד אותו דבר.
ספר. ב״סודות ההוצאה לאור״ של מ.ש. אלבוים יש מאה ארבעים ושמונה עמודים. אף אחד מהם לא עוצב בנפרד. נקבעה חוקה אחת לפתיחת פרק, להיררכיה של כותרות ולרשת העמוד, וכל עמוד נגזר ממנה. זה מה שמאפשר להוסיף פרק בשלב מאוחר בלי לפרק את הספר.
מיתוג. בקסם צמחים יש יותר משלושים אריזות. החוק שם הוא ״לכל ריח צבע משלו״, וסביבו נקבעו מערכת האיור, מבנה הטקסט על האריזה ומיקום הלוגו. המשמעות המעשית: כשנוסף ריח חדש, אף אחד לא מתקשר אלי לשאול איך האריזה שלו תיראה. המערכת כבר עונה.
חלל. בתערוכה ״אני ואחי-אחותי״ במוזיאון אנו יש שבעים ושמונה סיפורים בחלל אחד. גם שם לא עיצבתי שבעים ושמונה פריטים, אלא מערכת אחת של כרטיס סיפור, היררכיה והתנהגות בקיר, שמאפשרת לכולם לחיות יחד בלי שהחלל יתפרק לרעש.
אם מעניין אתכם לראות את זה בפועל, יש דוגמאות בעמוד עיצוב ועימוד ספרים ובעמוד מיתוג עסקי.
מה לשאול בשיחה הראשונה
אלה השאלות שאני הייתי שואלת, במקומכם:
תראי לי פרויקט שגדל אחרי שסיימת אותו. מה החזיק אותו?
מה את מוסרת לי בסוף, חוץ מהקבצים? יש מסמך שמסביר את ההחלטות?
אם אוסיף פרק אחרי העימוד, מה קורה ללוח הזמנים ולמחיר?
מי מדבר עם בית הדפוס, ומי בודק את הדוגמה שחוזרת ממנו?
מעצבת שעונה על ארבעתן בביטחון עובדת במערכת. מעצבת שמתקשה על שתיים מהן כנראה מעצבת עמודים. שתי האפשרויות קיימות בשוק, ושתיהן לגיטימיות. ההבדל הוא כמה עבודה יישאר לכם אחר כך.
איך זה משפיע על לוח הזמנים ועל התקציב
בניית המערכת לוקחת זמן בהתחלה, והיא חוסכת אותו אחר כך. בפרויקט שבו החוקה נסגרת בשלב מוקדם, סבב תיקונים הוא עבודה של שעות, כי כל תיקון יודע איפה הוא יושב. בפרויקט בלי חוקה, אותו סבב פותח מחדש החלטות עיצוב, וזה מה שמייצר את ההפתעות בתקציב ואת הדחיות בדפוס.
על סדרי הגודל ומה משפיע עליהם כתבתי בנפרד, בפוסט איך מוציאים ספר לאור בהוצאה עצמית בישראל.
לסיכום
כשאתם בוחרים מעצבת לספר, אל תשאלו רק אם התיק שלה יפה. שאלו אותה להראות לכם פרויקט שגדל, ולהסביר מה החזיק אותו. התשובה הזאת תגיד לכם יותר מכל צילום מסך.
והדבר החשוב באמת: החוק של הספר נגזר ממה שאתם רוצים להגיד, לא מהטעם של מי שמעצבת אותו. הוא שלכם. תפקיד המעצבת הוא לנסח אותו כך שיחזיק, ולמסור לכם אותו בצורה שאפשר להמשיך איתה.
רוצים לדעת מה החוק של הספר שלכם? לשיחת ייעוץ ראשונית וללא התחייבות, דברו איתי.

תגובות