top of page

איך מעצבים את הפנים של ספר?

21 באוק׳
זמן קריאה 4 דקות

התשובה בקצרה: עיצוב הפנים של ספר הוא לא בחירת פונט. הוא סדרה של החלטות על מה הקורא רואה קודם, לאן העין שלו ממשיכה משם, ואיפה הוא מקבל רשות לעצור. הפונט הוא ההחלטה האחרונה בשרשרת הזאת, לא הראשונה. בפוסט הזה אני מפרקת את חמש השאלות שאני שואלת על כל ספר שעובר בסטודיו, ומסבירה למה למדתי אותן דווקא מעיצוב חלל תערוכה.

הדבר הכי שימושי שאני יודעת על ספרים למדתי על קיר

עיצבתי את המיצג של התערוכה ״אני ואחי/אחותי״ של עמותת האחים שלנו, במוזיאון אנו, מוזיאון העם היהודי. שבעים ושמונה סיפורים, שישה קירות, שלושה כותבים. קיר הכניסה הוא חמישה מטר על שניים וחצי, ולמטה כתוב ״מעצבת המיצג נטלי קלוג״.

שבעים ושמונה סיפורים זה המון טקסט. אי אפשר להגיד לאף אחד ״תקרא את הכל״, ואי אפשר לקוות שזה יסתדר מעצמו. העבודה שלי שם לא הייתה לבחור איך האותיות נראות. היא הייתה להחליט באיזה סדר אדם אחד, שנכנס לחלל ולא יודע כלום, פוגש את החומר.

זו בדיוק העבודה בספר. בחלל אני מתכננת מסלול לגוף, בספר אני מתכננת מסלול לעין. שני קני מידה, אותה עבודה.

מה בעצם מחליטים בעיצוב פנים של ספר

כשסופרים מגיעים אליי, הם בדרך כלל חושבים שעיצוב הפנים הוא שתי החלטות: איזה פונט, ואיזה שוליים. אלה החלטות אמיתיות, והן מגיעות בסוף.

לפני הן יושבות ההחלטות שבאמת קובעות אם הספר נקרא או נדפדף: מה פותח את הפרק, מה גודלו ביחס לכל השאר, האם יש כותרת ביניים ואיפה, מה קורה בפתיחה של עמוד ימני לעומת שמאלי, כמה אוויר יש סביב ציטוט, האם הערות שוליים יושבות בתחתית העמוד או בסוף הספר, ומה הקורא רואה כשהוא פותח את הספר באמצע בחנות.

ההחלטות האלה הן היררכיה, קצב ונקודות עצירה. פונט נכנס אחריהן, כדי לשרת אותן. פונט יפה על היררכיה שבורה נשאר ספר שקשה לקרוא.

עיצוב פנים ועימוד, מה ההבדל

שתי המילים האלה מתחלפות כל הזמן בשיחות עם סופרים, ושווה להפריד אותן, כי הן שני שלבים ולא שם אחד לאותו דבר.

עיצוב פנים הוא כתיבת החוקה: גודל הספר, שטח הטקסט בתוך העמוד, הגריד, גודל האות ומרווח השורה, איך נראית פתיחת פרק, איך נראים ציטוט, כותרת ביניים, רשימה והערה. התוצר הוא דגם של כמה עמודים לדוגמה וגיליון סגנונות, וזה השלב שבו מחליטים.

עימוד הוא הרצת הטקסט המלא בתוך החוקה הזאת, עמוד אחרי עמוד, וטיפול בכל מה שהחוקה לא חזתה: שורה בודדת שנשארה בראש עמוד, כותרת שנפלה בתחתית, עמוד שנגמר באמצע משפט, מספור שלא מתיישב. זה השלב שבו מבצעים.

כשמדלגים על עיצוב הפנים ועוברים ישר לעימוד, מה שקורה בפועל הוא שההחלטות נקבעות אחת אחת תוך כדי עבודה, ואז הן לא מסתדרות לשפה אחת. שם נולדים רוב סבבי התיקונים הארוכים.

חמש השאלות

אלה חמש השאלות ששאלתי על כל קיר בתערוכה, ואני שואלת אותן על כל ספר:

  1. מה נראה ראשון, עוד לפני שקוראים מילה אחת. בקיר זו הכתובת הגדולה, בעמוד זו הכותרת או התמונה. אם שני דברים נראים ראשונים, אין ראשון.

  2. מאיפה העין נכנסת, ולאן היא ממשיכה משם. בעברית העין נכנסת מימין למעלה. כל מה שיושב שם מקבל תפקיד, בין אם התכוונתי ובין אם לא.

  3. מה המיקום אומר, והאם הוא אומר את זה בעקביות. מיקום הוא מידע. אם כותרת ביניים יושבת פעם במרכז ופעם בצד, הקורא לא יודע מה היא, והוא מפסיק לסמוך על העמוד.

  4. מה המודול שחוזר, ומתי מותר לשבור אותו. ספר זקוק לחוקה: גריד, מרווחים, סגנונות. שבירה מתוכננת היא הדגשה, שבירה מקרית היא רעש.

  5. איפה נקודת העצירה, שבה הקורא יכול לנשום. עמוד פתיחה של פרק, עמוד ריק, שורת מרווח. ספר בלי נקודות עצירה מתיש, גם כשהתוכן מעולה.

חמש השאלות האלה עונות על עצמן בסדר הזה, וכשעונים עליהן, בחירת הפונט הופכת להחלטה קטנה ופשוטה.

למה המיקום עובד גם בלי שמסבירים אותו

בתערוכה היו שלושה כותבים, והיה צריך שהמבקר יבין מי מדבר. השילוט לא פתר את זה, כי אף אחד לא עוצר לקרוא הסברים על קיר.

החלטתי שהמיקום יגיד מי מדבר. כל פאה ימנית שייכת לכותב אחד, כל פאה שמאלית לכותב אחר, וקירות האקורדיון שייכים לשלישי. את הכלל הזה לא כתבתי בשום מקום, ובכל זאת כל המבקרים הפנימו אותו אחרי שני קירות.

בספר קוראים לזה גיליון סגנונות, ועושים בדיוק את אותו הדבר. ציטוט נראה אותו דבר בכל פעם שהוא מופיע, הערת מקור יושבת באותו מקום, פתיחת פרק מתנהגת לפי אותו כלל. אף קורא לא שם לב לזה במודע, וכולם מרגישים את זה. זה בדיוק ההבדל בין ספר שמרגיש מהודק לספר שמרגיש מאולתר, וזה אף פעם לא ממש עניין של כמות העיצוב.

אז ספר הוא חלל

יש בו כניסה. יש בו כיוון הליכה. יש בו מקומות שבהם עוצרים.

אתם לא צריכים לדעת לעצב כדי להחליט על זה. אתם צריכים לדעת לאן אתם רוצים שהקורא שלכם יגיע, מה חשוב לכם שהוא יראה קודם, ואיפה אתם רוצים שהוא ירים את העיניים מהדף. זו החלטה שלכם, ורק שלכם, והיא הדבר הראשון שאני מבקשת לשמוע בכל פרויקט.

אני מביאה את המקצוע, את הגריד ואת ההחלטות הטכניות. את הכוונה אתם מביאים.

מה עושים עם זה עכשיו

אם אתם לפני עיצוב ועימוד, קחו את חמש השאלות ועברו עליהן על הטקסט שלכם, עוד לפני שמישהו פותח אינדיזיין. התשובות שלכם הן הבריף הכי טוב שאפשר לתת למעצבת, והן יחסכו לכם סבבי תיקונים שעולים כסף. ועל מה שחוזר אליכם אחרי הבריף, כמה כיוונים ולמה דווקא שלושה, כתבתי בפוסט על כמה סקיצות צריך לקבל ממעצבת.

עוד על עיצוב ועימוד ספרים בסטודיו, ועל איך התהליך עובד מהתחלה ועד הדפוס, בעמוד עיצוב ועימוד ספרים. אם אתם בשלב שבו השאלה היא תקציב, יש פוסט שמפרק את טווחי המחיר של עיצוב ועימוד ספר בישראל. ואם אתם עוד לפני הכל, כדאי להתחיל משישה דברים שצריך לדעת לפני הפקת ספר.

לשיחת ייעוץ ראשונית וללא התחייבות, שלחו לי הודעה ונדבר.

תגובות


bottom of page